החלטה בתיק ת"א 6545-09-12

1.         לפני בקשת הנתבע והתובע שכנגד  (להלן:"המבקש") לחייב את התובעת והנתבעת שכנגד  (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו על סך 10,000,000 ש"ח ולחילופין, סכום משמעותי אחר, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות") ובתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א"). כן מבוקש לעכב את ההליכים בתביעת המשיבה עד להפקדת הערובה.  

2.         תמצית טענות המבקש:

א.         בענייננו קיימת חזקה שבדין שיש לחייב את המשיבה, קרן צדקה פרטית הרשומה בפנמה,  בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.

ב.         אף מחמת היות המשיבה חברה זרה שמקום מושבה בחו"ל נדרש לחייבה בהפקדת

            ערובה להבטחת הוצאות המבקש בהליך.

ג.          המשיבה לא ציינה את מענה בכתב התביעה בניגוד להוראות תקנה 9 (2) לתקסד"א. יתרה מכך, בפלט רשם החברות הפנמי (נספח 1 לבקשה) מצוין כי כתובתה הרשומה של המשיבה הינה "פנמה". כמו כן, המשיבה לא ציינה את האנשים העומדים מאחורי מסך ההתאגדות שלה.

ד.         התביעה משוללת כל יסוד וסיכוייה להתקבל קלושים.  

3.          תמצית טענות המשיבה בתגובה לבקשה:

א.         במסמכי רשם החברות בפנמה שצורפו כנספח לבקשה כתוב במפורש את שם המשרד ולא קיים כל קושי לאתר את הכתובת. המשיבה מציינת את כתובתה בפנמה בסעיף 10 לתגובה. 

ב.         אין מדובר במקרה של נתבע רגיל אשר מבקש ערובה להוצאותיו  אלא מדובר בנתבע אשר הגיש תביעה שכנגד בסכום של מאות רבות של מיליוני ש"ח, כאשר לשיטתו המערכת העובדתית הנטענת הינה בדיוק אותה מערכת עובדתית בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. דהיינו, לשיטתו של המבקש, כל ההוצאות הנדרשות כביכול במסגרת ניהול ההגנה הינן אותן הוצאות בדיוק הנדרשות לו לצורך התביעה שכנגד.  יתרה מכך, בכתב התביעה שכנגד המבקש אף הרחיב את היריעה. ברי כי לא יכולה להישמע כל טענה מצידו של המבקש כי אין מדובר באותן הוצאות הקשורות באותם עדים ועובדות, כאשר לשיטתו מדובר באותן נסיבות עליהן הוא מתבסס, הן לצורכי כתב ההגנה והן לכתב התביעה שכנגד.      

ג.          המבקש מנוע ומושתק מלטעון להיעדר יכולת כלכלית שכן הינו טוען בתביעה שכנגד ליכולת כלכלית גבוהה של המשיבה.

ד.         יש להתייחס לכך שמדובר במשיבה שהינה קרן אשר מטרותיה נתינת כספים לצדקה.     

ה.         הבקשה אינה נתמכת בתשתית עובדתית ובתצהיר, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

ו.          התביעה מבוססת והוגשה כדין ואין מדובר בתובענת סרק.

ז.          הערכאות השיפוטיות, בדבר שבשגרה נמנעים מלהשית על תובע חיוב בערובה להוצאות כדי למנוע את סגירת שערי ביהמ"ש בפני מתדיינים ובענייננו, לא מתקיימים נסיבות חריגות המצדיקות את החיוב.

ח.         אין מדובר בגובה ערבות סביר או מידתי.

4.         תמצית טענות המבקש בתשובה לתגובה לבקשה:

א.         הכתובת בתגובה הינה של חברת נאמנות פנמית אשר ברור כי אינה עולה לכוונת המחוקק עת דרש ציון כתובתה של משרדי החברה או עסקיה על מנת שניתן יהיה להיפרע ממנה. המשיבה אף לא ציינה בתגובה מי עומד מאחוריה, מי הם בעלי מניותיה, מי הם נושאי המשרה בה.

ב.         בתגובה אין התייחסות בדבר יכולתה הכלכלית של המשיבה לשאת בהוצאות המבקש, לא כל שכן הצהרה מפורשת המגובה בתצהיר ובראיות כנדרש בדין ובפסיקה. המשיבה לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה.